תודות
לדבי גולדין אשר ממנה למדתי את האהבה לשטח,
למילי אייזנברג אשר הפנתה זרקור לתהליך הרפלכסיה העצמית,
לניטה שוחט אשר הביאה את שאלת הכתיבה היפה,
ולאיתי זימרן ורפי הכהן אשר אפשרו את המסע המרתק כולו.
תוכן העינינים
תקציר................................................................................................עמ' 5
ABSTRACT........................................................................................עמ' 7
מבוא...................................................................................................עמ' 9
פרק א': שיטת המחקר.........................................................................עמ' 14
פרק ב: סיפורים אישיים.......................................................................עמ' 28
פרק ג': אמצע החיים...........................................................................עמ' 73
פרק ד': הכפיל.....................................................................................עמ' 82
פרק ה': זוגיות, נשיות וגבריות.............................................................עמ' 98
פרק ו': גיל 20 וגיל 40 ........................................................................עמ' 107
פרק ז': יצירתיות................................................................................עמ' 114
אחרית דבר..........................................................................................עמ' 120
הערות ומראי מקום.............................................................................עמ' 123
ביבליוגרפיה.........................................................................................עמ' 128
קריטריונים להערכת העבודה..............................................................עמ' 131
תקציר
המבוא מציג את התיזה המרכזית של העבודה ואת החידוש שהיא מציעה אל מול הספרות הקיימת. כמו כן מציג המבוא את הרקע האישי של החוקר ואת מניעיו לבחור את אמצע החיים כנושא לעבודת המחקר. הוא חושף גם את עיקרי השקפת עולמו של הכותב , אשר מתעניין לא רק בפסיכולוגיה של האדם, כי אם בפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית.
הפרק הראשון מציג את שיטת המחקר . הוא סוקר את שיטת המחקר של גתה אשר אותה מאמץ החוקר במחקר זה. שיטה זו הוותה השראה למחקרים רבים במדעי הטבע, אך יישומה במדעי החברה נדיר ביותר. הפרק מתמודד תיאורטית עם האפשרות להגיע להכללות מן הממצאים.
הפרק השני מציג סיפורים אישיים: מכתיבה עצמית של נחקרים, סיכומים של החוקר, תאור תהליכים ייעוציים, וביוגרפיות של אישים מפורסמים. הפרק מצביע על השיטות לאיסוף החומר המחקרי. החומר מוצג בצורה הוליסטית כדי לאפשר לקורא לבנות שיפוט עצמאי לגביו.
הפרק השלישי עוסק בשאלת אמצע החיים עצמה. הוא מציע הסבר לשאלת הקשר בין התהליכים הגופניים והנפשיים, אשר נשארת בלתי פתורה אצל כל התיאורטיקנים המוכרים. פרק זה יוצר קשר חדש בין אמצע החיים לבין תהליכי המוות שנחקרו ע"י אליזבט קובלר-רוס. הוא מנסה גם להתמודד בצורה חדשה עם השאלה של משבר מול מעבר באמצע החיים.
הפרק הרביעי חודר לעומקה של שאלת אמצע החיים. המחבר טוען כי חווית אמצע החיים מלווה בחוויה של פיצול פנימי, ובהיפוך בתפישת ה'אני' של האדם. היפוך זה מביא עמו את ההתמודדות עם הכפיל. הוא מציג התמודדות זו בשלושה מישורים: חשיבה, רגש ורצון. הפרק מציע את מושג המטמורפוזה כמתאר נאמן יותר של ההתרחשות באמצע החיים מאשר המושג של שינוי.
הפרק החמישי עוסק באספקט מסוים של התמודדות עם הכפיל והוא ההתמודדות עם החד-צדדיות הנגזרת ממיניותו של האדם. הפרק סוקר את ההבדלים בין גברים ונשים ואת משמעותה של ההתמודדות עם החד צדדיות המינית באמצע החיים.
הפרק השישי מנסה להבהיר את מהותו של אמצע החיים ע"י בחינה של ההבדלים בהתמודדות עם אתגרים התפתחותיים בגיל עשרים ובגיל ארבעים. הוא בוחן גישות טיפוליות שונות ומראה כיצד הן מתאימות בלא יודעין לדינמיקה של גיל מסוים. פרק זה חושף גם היפוך נוסף של אמצע החיים.
הפרק השביעי מראה כי תופעת היסוד של אמצע החיים היא תופעת היסוד של היצירתיות. בעזרת אבחנה זו הוא שופך אור על בעיות שנותרו ללא פתרון במחקר של היצירתיות.
באחרית הדבר יש נסיון להצגה תמונתית אינטגרטיבית של התיזה כולה. זו לובשת צורה אחת בדימוי הצמח. וצורה שניה בשלושת ההיפוכים על רקע דמותו של האדם במרחב. לסיום מציג הפרק את אב- התופעה של אמצע החיים.
MID-LIFE CRISIS: THE BIG TURNING POINT
Dan Aman
ABSTRACT
The introduction presents the main thesis of this work, a review of existing literature on the subject and new findings emanating from this research. It also explores the personal background of the researcher, and his reasons in choosing the mid-life crisis as his reaserch theme. The introduction reveals the main features of the auther’s view of life; he is not interested only in man’s psychology, but in the psychology of his possible development.
The first chapter describes the research method. It explores Goethe’s method - the method followed in this research. While Goethe’s method has been used in research in the natural sciences, it is rarely used in the social sciences. The chapter deals with the possibility of making generalisations from the findings.
The second chapter presents personal stories: by the subjects themselves; descriptions of counselling processes; short subject descriptions and material from biographies of the famous. It also points out the methods used in obtaining data. The material is presented holistically, to allow the reader to make an independent judgment.
The third chapter deals whith the mid-life crisis itself. It explains the connection between the physical and psychological processes at this age, a connection left unsolved by the known theoreticians. This chapter also establishes a new connection between the mid-life crisis and the death stages referred to by Elisabeth Kbler-Ross. It also attempts to deal with the question of crisis versus transition in middle life.
The fourth chapter penetrates deeper into the enigma of the mid-life crisis, showing that it involves the experience of an inner split and a possible turning point in the experience of the self. This turning point brings with it the meeting with one’s shadow. The shadow can be challenged on three levels: thinking, feeling and willing. The chapter offers the notion of ‘metamorphosis’ rather than ‘change’ for understanding the mid-life crisis.
The fifth chapter deals with a specific aspect of facing the shadow: the one- sidedness derived from gender . The chapter explores the differences between men and women, and ways of dealing with these differences in middle life.
The sixth chapter attempts to shed light on the essence of the mid-life crisis by examining how developmental challenges in the twenties differ from those in middle life. It examines diffrent therapeutic approaches and how the dynamics of different ages are expressed by them. This chapter also reveals an additional aspect of the turning point in the mid-life crisis.
The seventh chapter shows that the process occurring during mid-life and the process of creativity are essentially the same. With this understanding this chapter clears up some unsolved questions in the research on creativity.
The last chapter attempts to integrate the thesis in two ways: by relating it to the development of the plant, and to the three dimensions of space. This chapter concludes with the Ur-phהnomen (as used by Goethe) of the mid-life crisis.
מבוא
המבוא מציג את התיזה המרכזית של המחקר, ואת החידושים שהיא מציעה אל מול הספרות המחקרית הקיימת. כמו כן מציג המבוא את הרקע האישי של החוקר, השקפת עולמו ומניעיו בבחירת אמצע החיים כנושא למחקר.
הטענה בעבודה זו היא שאמצע החיים הוא תהליך של מוות, וככזה הוא מעמיד אתגר של התמודדות עם שלבי המוות כפי שמלמדת אותם אליזבט' קובלר-רוס. תהליך הניוון הגופני יוצר פוטנציאל רוחני חדש. פוטנציאל זה נגיש לאדם אשר חווה בתוכו פיצול פנימי, בין הכוחות הטבעיים לבין הפוטנציאל הפנימי שלו. פיצול זה מאפשר לאדם לעמוד מול עצמו ולהפוך את אמצע החיים לנקודת מפנה, אשר בה הוא יכול בכוח של אקטיביות פנימית לנווט את עצמו לכוון הפוך מזה של כוחות האינרציה הטבעיים. נקודת מפנה זו מאפשרת לאדם:
א. להיות 'צעיר' יותר ככל שהוא מזדקן.
ב. להפוך את עולם הרגשות שלו ליותר ויותר מובן, מואר וקשור לחשיבה.
ג. לעמוד מול הכפיל שלו, להתמודד עם חד- צדדיותו, עם הרגליו וחולשותיו, בצורה בה אישיותו נתפסת פחות ופחות כמשהו נתון, ויותר ויותר כאתגר להתפתחות. בהתמודדות זו הוא פוגש גם את מינו כביטוי של חד-צדדיות.
נקודת מפנה זו היא גם בו זמנית תאור של המהות של היצירתיות. היפוך זה הוא אב- התופעה (Urphהnomen) של אמצע החיים. הוא נותן לנו 'הסבר' ברוחו של גתה. הסבר אשר מצד אחד קושר את השאלה הנידונה לשלמות גדולה יותר, ומצד שני שופך אור על פרטי החיים של התופעות הנחקרות.
תרומתה של עבודה זו היא באינטגרציה שלה. היא מביאה ביחד מושגים אשר נהוג לעסוק בהם בנפרד: אמצע החיים, התמודדות עם מוות , הכפיל , הבדלים בין המינים ויצירתיות. נסיון לאינטגרציה רחבה כזו הוא בהכרח כניסה לשדה מוקשים, וסיכון כי על כל צעד יתפוצץ מוקש אשר יאשים את הכותב בשטחיות. ודאי הוא כי עיסוק בקשת רחבה כזו של נושאים אינו מאפשר הכרה שלמה של הספרות העוסקת בכל תחום, אך מאמץ זה נעשה מתוך השקפת עולם הפוכה מזו של הMain Stream’ ' המקדש את ההתמקצעות. השקפת עולם זו גורסת כי ההתמחות הקיצונית הנהוגה בזמננו מביאה לאיבוד היכולת לתמונות שלמות, הוליסטיות, בעלות משמעות, ויוצרת מצב שבו הידע נעשה יותר ויותר פרגמנטארי, נגיש למומחים בלבד, ופחות ופחות רלבנטי לבניה של השקפת עולם כללית. מתוך השקפת עולם זו בחר הכותב, לשלם את המחיר של 'שטחיות', כדי לא לשלם את המחיר ההפוך, זה הנחשב ללגיטימי יותר, של פרגמנטציה ואיבוד משמעות.
ברצוני לבחון במספר נקודות מפתח את התוספת שיש בעבודה זו אל מול הספרות העיקרית העוסקת באמצע החיים.1 הספר העיקרי בתחום, אשר שם לדעתי בצל את רוב הספרות האחרת העוסקת בתחום, הוא ספרו של לוינסון. תרומתו של ספר זה היא שהוא יוצר מסגרת שלמה והוליסטית, דרך הדימוי של עונות השנה, להבנה של מהלך החיים. תרומה חשובה נוספת היא עבודתו של ז'אק 2 , אשר סקר את חייהם של מאות אמנים ויוצרים וראה שאצל כולם יש משמעות מיוחדת לאמצע החיים. לוינסון ממקם את מעבר אמצע החיים בגילאים 40 עד 45 ואילו ז'אק בסביבות גיל 35 . לצורך עבודה זו לקחתי את כל עשר השנים מגיל 35 עד 45 כתקופה הנחקרת.
גם לוינסון וגם ז'אק יוצאים מחווית המוות כנקודת המוצא להבנה של מעבר אמצע החיים. הם מדברים גם על החוויה המודעת, וגם על המשמעות הלא - מודעת של חווית המוות. שניהם חסרים את נקודת המפתח אשר מוסיף רודולף שטיינר לגבי הקשר בין הרוחני והגופני, המהווה את נקודת המוצא לעבודה זו. ליווכוד וטרייכלר יוצאים מנקודת מוצא זו והעבודה מהווה הרחבה באותו כוון של הנושא אשר נידון אצלם בקצרה3 . ויורסט4 בנתה ספר שלם שעוסק במוות ובאובדן, אך לא הצליחה לפצח את החידה מהי חשיבותו של האובדן.
לוינסון מציג ארבעה צמדים פולריים אשר מהווים לגישתו את האתגר של אינטגרציה מחדש באמצע החיים. הצמדים הם: צעיר זקן; הרס ויצירה; זכריות ונקביות; ותלות ועצמאות. נאמן למתודה הגיתאנית אין אני יכול להסתפק ברשימה של צמדים פולריים. אלא מחויב לנסות ולהראות כיצד הם יוצרים שלמות אחת. לוינסון משתמש במושג רה-אינטגרציה. בעבודה זו אני מעדיף להשתמש במושג היפוך. היפוך או מפנה מתארים לדעתי טוב יותר את הדינמיקה של אמצע החיים אשר בה, אולי יותר מבכל תקופה אחרת בחיים, ניצב האדם בפני פרשת דרכים. הוא יכול להמשיך בנתיב המוכר או לעשות מפנה, לבצע היפוך ובעזרת האקטיביות הפנימית שלו לבנות כח אשר מוביל לכוון אחר מאשר זה האינרטי -טבעי.
איילה מלאך פיינס 5 תורמת את הקשר בין אמצע החיים לבין שחיקה נפשית. זהו נסיון באותו כיוון אשר אני חותר אליו בהצבעה על הקשר בין שאלות של אמצע החיים ושאלת היצירתיות. פיינס מצטטת את ננסי דטן, אשר טוענת כי סיפורו של המלך מידס הוא הדוגמא הטובה ביותר למשבר אמצע החיים . אדם אשר עולמו הפנימי הוא ריק והוא מנסה לחפות על הריקנות הפנימית בשאיפות החומריות שלו. זו תמונה יפה של הצמדות לעבר, של אי- נכונות לעמוד מול הכפיל, נושא אותו אני מרחיב בפרק ה'.
אני עוסק בעבודה ביוגרפית למעלה מעשר שנים. עבודה זו נעשית בצורה של סדנאות ביוגרפיה, שילוב של נושאים ביוגרפיים בסדנאות למנהלים ויעוץ ביוגרפי אישי. נמשכתי לעבודה זו מתוך הרגשה שטמון בה פוטנציאל רב להתעוררות, למודעות עצמית ולבחינה של שאלות יסוד. העבודה הביוגרפית מתאפיינת בכך שהיא יוצרת דו -שיח בין ההתנסות האישית, לבין איפיונים כלליים המאפיינים את שלבי ההתפתחות של האדם המבוגר. ההתוודעות לחוקיות כללית (גם כשהיא רק מסגרת אשר בתוכה ייתכנו אפשרויות רבות) מאפשרת לאדם תובנה חדשה לגבי מצבו, ועוגן מושגי ברור בהתמודדות עם האתגרים העומדים לפניו. בנוסף יכול האדם לחוות, כי אין הוא בודד במערכה אלא נוטל חלק בהתמודדות אנושית כללית. למרכיב זה יש גם השלכה חברתית, שכן לעיתים קרובות נתקלים אנשים הנמצאים במשברי חיים בחוסר הבנה של הסביבה. זה אשר העמיק את הבנתו לגבי תהליכי החיים של המבוגר יכול גם לסייע בכך לאחרים.
השיחה אשר נוצרת בקבוצה כתוצאה מן הבירור הביוגרפי מביאה מימד של עומק למפגש האנושי, ומחייבת את המשתתפים לחרוג מן הדיון השטחי ומן הפאסאדות המקובלות, ולפגוש זה את זה ברבדים של ההתרחשות האמיתית. השיחה מגיעה במקרים רבים לשאלות היסוד האנושיות כגון מהי התפתחות, מהו מקומו של האחר בהתפתחות של היחיד, מקומם של משברים, תפקידו של הסבל וכדומה. העבודה הביוגרפית איננה תרה אחרי ריגושים כפי שמקובל בסדנאות שונות. מטרתה לחזק את היכולת להתבוננות רפלקטיבית, מרוחקת, של האדם על חייו. התבוננות כזו משפרת את הראיה האוביקטיבית של האדם ובכך פותחת לפניו נקודות ראות נוספות ועושר אפשרי של התיחסויות ודרכי פעולה. בכך היא מקרבת גם את נקודת הראות של "האני והאתה", כלומר מנסה לגשר על הפער שבין הצורה בה מתבונן כל אדם על חייו, לבין הצורה בה הוא בוחן את חייו של זולתו. כאשר למאמץ זה מתלווה המאמץ לחוות את הזולת "מבפנים" , נוצר תהליך שבו ההבנה ההדדית יכולה להתרחב ולהעמיק.
כפי שאין רצון לחזור ולחוות ארועים מן הביוגרפיה בצורה רגשית, כך אין גם מטרה לנתח את ארועי החיים בצורה אשר מלבישה עליהם מערכת מושגים נוקשה. בין שתי גישות אלה: החוויתית והאינטלקטואלית מנתחת, יש חיפוש אחר דרך שלישית, אשר מדגישה את ההתבוננות, את האיפיון, את האפשרות לחיות עם תמונות לאורך זמן, לדחות שיפוטים, ולהגיע לאט לאט לתובנות אישיות.
ההיבט האישי בעבודה זו קשור לעובדה שאני נמצא בעצמי באמצע החיים. אני יכול לומר כי כל ההיבטים אשר מוזכרים בעבודה זו כמאפיינים של אמצע החיים, על הדרמות שבהם, כולם מוצאים הד בהתנסות האישית שלי, ואף אחד מהם איננו זר לי. כל ביוגרפיה המוצגת פה מביאה איתה את טביעת האצבעות האישית של האדם, אך יחד עם זאת בקויהן הכלליים הן יוצרות תמונה אשר אני יכול למצא בה את עצמי, ואני מקווה כי כי גם הקוראים ימצאו בה את עצמם. התרומה של עבודה זו לפרקטיקה שלי היא חשובה. היא מאפשרת לי להציג תמונה עקבית רחבה ומלווה בדוגמאות של אמצע החיים, בצורה שלא היתה אפשרית לפני כן. דבר זה כבר שינה את צורת ההוראה שלי בנושא זה. ניתן לקוות כי בעתיד תניב צורת הוראה זו הסתכלות חדשות של המשתתפים על עצמם באמצע החיים, הסתכלות אשר בתורה תוכל לתרום להבנה נוספת של הנושא. (כך יכולה להווצר ספירלה ברוחה של מקניף 6 )
האם קיימים בכלל שלבים מובחנים בהתפתחותו של האדם המבוגר?
נושא זה שנוי במחלוקת. יש הטוענים כי ניתן לדבר על שלבים בחיי האדם המבוגר רק בהקשר לארועים מוגדרים כגון עזיבת הילדים את הבית, מות ההורים וכדומה, ולא בהקשר לגילאים. הגישה של עבודה זו, בדומה לגישתו של לוינסון, היא גישה הוליסטית, אשר מתייחסת למכלול מרכיבי החיים של האדם בגיל מסוים, ולא לאספקטים מסוימים. בעוד שגישה זו אינה מעונינת לטשטש הבדלים אינדיבידואליים, היא מוצאת הצדקה לדבר בקווים כלליים על מאפיינים אוניברסליים. לגבי היחיד יימצאו כמובן תמיד דגשים אישיים וואריאציות מסוימות על העיתוי. במשך עשרות בשנים עוסקת הפסיכולוגיה ההתפתחותית בשלבי חיים מובחנים בילדות ובנעורים. אין חולק על כך כי לגיל ההתבגרות מאפיינים אוניברסליים, אך השאלה קשה יותר לגבי האדם המבוגר. הקושי נובע בעיקר מן העובדה שהשינויים הם נפשיים רוחניים ואין להם ביטוי גופני ברור, וכדי להבחין בהם יש צורך בהתבוננות עדינה יותר. מתוך נסיון מתמשך בעבודה זו, מתבססת ההרגשה כי אמצע החיים הוא התקופה המשמעותית בביותר בחייהם של אנשים רבים. לוינסון אומר:
"אבל בשביל הרוב המכריע של האנשים - בערך 80% מנחקרנו- מעוררת תקופה זו מאבק סוער בתוך העצמי ועם העולם החיצון. מעבר אמצע החיים שלהם הוא משבר קשה או מתון. הם שמים סימן שאלה על כל היבט של חייהם והם מבוהלים מהרבה ממה שמתגלה. הם מלאים בהאשמות נגד עצמם ונגד אחרים. הם אינם יכולים להמשיך כמו קודם, אך זקוקים לזמן כדי לבחור דרך חדשה או לעצב מחדש את הישנה"7
הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם
זהו מונח שטבע אוספנסקי.8 בניגוד לפסיכולוגיה החוקרת את מצבו של האדם על היביטיו השונים, פסיכולוגיה זו עוסקת בפוטנציאל ההתפתחותי שלו. דילמה זו מחזירה אותנו אל הפילוסופים הפרה - סוקרטים. האם העולם הוא כמו בגרסתו של תאלס כולו מים, כלומר איזשהו יסוד קבוע , או שמא כמו שאמר הרקליטוס - "הכל זורם "? כלומר: האם משקל הכובד נמצא בקבוע, בידוע, בניתן לבחינה ולצפיה או אולי במתהווה, במתפתח, במשתנה, ביוצא מן הכח אל הפועל? השפה הגרמנית קובעת עמדה בנושא זה: כל שם עצם נכתב באות גדולה, ואילו פעלים נכתבים באות קטנה. זו מעין עדיפות לעצמים על פעלים. או במילים אחרות עדיפות למוגמר על המתהווה. גתה אומר לעומת זאת: " המתייחס אל בני האדם כפי שהם, הופכם גרועים ממה שהם באמת. המתייחס אליהם כפי שראוי שיהיו, מקרב אותם אל תכליתם."
ההנחה בעבודה זו על סמך עבודתם של לוינסון וליווכוד היא, כי בגילאים שונים נפתחות בפני האדם אפשרויות חדשות, והוא עומד מול אתגרים חדשים. בעבודה זו אין ענין לבדוק איזה אחוז מן האנשים חווה הזדמנויות חדשות ואיזה אחוז אכן מנצל אותן. זה אולי ענין למחקר כמותי. הנסיון במחקר זה הוא לאפיין אתגרים שונים אשר עולים מעדויות של אנשים מסוימים, וכך לפתוח פנורמה של הזדמנויות ואתגרים, אשר צוינו ע"י אנשים כמאפיינים את אמצע החיים בשבילם. בנוסף לכך יהיה נסיון לראות האם יש משהו שמאחד את הדווחים הללו לכלל מכנה משותף, והאם אפשר למצא בהם סדר וחוקיות. הדגש בעבודה זו יהיה פחות על הזדמנויות חיצוניות באמצע החיים , כגון האפשרות להחליף מקום עבודה , או לפתוח מערכת יחסים זוגית חדשה, ויותר על ההיבטים הפנימיים של האתגרים החדשים. תוצאתה של עבודה זו היא ציור של קשת האפשרויות, אשר נרשמו מפי אנשים באמצע החיים , כך שכל קורא יוכל לבחון האם יש משהו באתגרים הללו שהוא רלבנטי בשבילו.
פרויד 9 ראה כפסגת השאיפות האפשרית לאדם המנעות מסבל, אשר מושגת ע"י מערכת עידונים ואיזונים של הדחפים האנושיים. זוהי תפישה סטאטית אשר מקווה כי האדם יצליח לעבור את חייו ללא משברים קשים מידי. מחקר זה יוצא מן ההשקפה אשר איננה שואפת לאיזון סטטי אלא מחפשת את ה"בריא" דווקא בדינמי ובמשתנה, באדם אשר יכול לצלול לתהומות החיים ולצאת מהם מחוזק, עשיר ורב כוחות יותר ממה שהיה קודם. על רקע זה אפשר לראות את הענין המיוחד ב"משבר" אמצע החיים.