מאמרים | הציור – כדרך התחנכות של שבעת תהליכי החיים

הציור – כדרך התחנכות של שבעת תהליכי החיים

"האדם אינו חופשי כל עוד אינו מסוגל להשלים את המהלך של הסגה-לאחור של הפעילות האורגנית".  (ר. שטיינר / הפילוסופיה של החירות)
שבעת תהליכי החיים: נשימה – התחממות – תזונה – אבחנה – עיצוב – מטמורפוזה - פרי
 נשימה – זהו השלב הראשון בכל תהליך ולכן ההתייחסות לנשימה מעלה בעיני רוחנו שלב ציורי מאד עדין אשר לא מתווה דבר מה ברור אלא בונה מרחב לכל האפשרויות הציוריות לחיות בו כזרע. 
אך אם נשאל את השאלה: כיצד אנו יכולים לאפיין את הנשימה לאורך  התהליך כולו תהיה התשובה: היחסים.
שני סוגי יחס עיקריים נמצא בציור: א. היחס בין החלקים השונים המונחים על הדף וכן היחס בין הצבעים.
ב. היחס בין מה שאני מניח במכחולי על הדף לבין מה שנמצא עליו קודם לכן. על כל הנחת מכחול לקחת בחשבון את הנחות המכחול שקדמו לה. 
 בהגדרה הרחבה יותר של תהליך הנשימה, בחינת היחסים, נוכל למצוא כלי אשר יאפשר לנו לבדוק לאורך כל המסע הציורי האם התמונה נושמת. גם כאשר התמונה מחשיכה והולכת.
בהיבט הטיפולי מגלה הנשימה של המטופל את תמונת האורגניזם החי: מבנה גופני מסוים, מחלות, דחפים, הרגשות וכיו"ב. ההתבוננות ב"נשימה" אותה אנו מניחים על הדף מאפשרת לנו התבוננות במה שכובל אותנו. ע"י עבודה מתמשכת אנו יכולים לשחרר את עצמנו מאחיזתן של נטיות והרגלים בהם לא הבחנו בצורה כה מדויקת כמו בעת שהן ניצבות לפנינו על הדף. כעת באפשרותנו לראותן שוב ושוב ולשנותן.
 התחממות - בשלב השני של התהליך הציורי מחפש המטפל את תחילת ההתקטבות בין חושך ואור. מתחדדת האבחנה בין המקומות שמתחזקים, ולכן מחשיכים, לבין האור שנשאר. 
גם שלב זה מהווה עבור המטפל כלי אבחוני: כיצד פוגש האדם את שאלת האור והחושך? האם הוא נוטה להיות באור, האם הוא מעז לפגוש את החושך? מהי מידת הטשטוש – אין גבולות, הכל אותו דבר- או הבהירות שבהם נוקטת נפשו בפוגשה את העולם. 
 
תזונה – השלב השלישי. משמעותו מבחינה ציורית: בניית הצבע. האופן בו נבנה הצבע מאפשר לנו עוד חדירה לנפש האנושית. הקטבים נעים בין האנורקסיה: חוסר רצון להתגשם, דלות החומר והרשמים, שטחיות, הססנות וכיו"ב לבין הבולימיה: תשוקות חסרות מעצורים, שתלטנות, ו"זלילת" העולם. 
הנחת הצבע אשר נבנית באופן תרפויטי מביאה את האדם להעמקה והעשרה של הצבע, לחווית גוונים אינסופיים תוך כדי נשימה. כלומר: כל צבע שמונח מתייחס לצבע שהיה מונח לפניו ומכבד אותו.
 
שלושת השלבים הראשונים הם הבסיס לעבודה התרפויטית בה האדם, בעזרת המטפל, חוזר ומתבונן בתבניות ובהרגלים הכולאים את ישותו הבריאה והחופשייה ומעבד אותם שוב ושוב. אין לזלזל באומץ ובנחישות שעל האדם לגייס כדי להתמיר תבניות אלו.
בשלבים אלו עבודת המטפל היא מהותית מכיוון שרק הוא יכול לעזור למטופל להתבונן במה שמופיע על הדף ולכוונו הלאה.
 
אבחנה – השלב הזה מאפיין את ההיפוך שעל המטפל לעשות בנפשו: עד עתה היה עליו לאבחן את הישות הלא חופשית. את הכבלים. כעת עליו לזהות את הישות המתהווה, הישות המתפתחת של האדם המצייר. זהו אתגר עבור המטפל והמטופל גם יחד: המטופל ירצה להמשיך ולהשען על המטפל והמטפל יירצה שהמטופל יצייר את מה שהוא רואה ורוצה. בשלב הזה, שהינו שלב לא ציורי, אלא שלב של התבוננות ואבחנה: מה אני רוצה ליצור בתמונה, יש לאפשר לאני החופשי לבחור. המטפל יכול להציע, לתמוך אך בעיקר ללמוד להיות קשוב לאינדיבידואליות שמולו. מן השלב הזה ייגזר השלב הבא:
 
עיצוב – ממהותו של השלב החמישי בו אנו מצויים בהתפתחותנו יש לנו נטייה חזקה להגיע מיד לעיצוב. (בציור בד"כ לא נמצא את שלושת השלבים הראשונים אלא נפגוש מיד בעיצוב). אך כאשר אנו בוחנים את האופן והיכולת שלנו לעצב אנו מגלים כמה היא מאופיינת ע"י שרירותיות, דלות וסוביקטיביות. לכן, בתהליך התרפויטי, נוכל למצוא בשלב החמישי, שלב העיצוב את ההדהוד של השלב השלישי: התזונה. המטפל יניע את האדם בין הרושם והדימוי שוב ושוב עד שתווצר התמונה. לדוגמא: האדם שרוצה לצייר עץ חייב להרגיש את דלות הדמוי ולחזור להתבוננות החיה של העץ וכך שוב ושוב.
 גם בשלב זה על המטפל ללמוד לוותר ולהתבונן ולחקור את הרצון החופשי של האדם המבקש לעצב וליצור בדרכו הוא, את תמונותיו הפנימיות.
 
מטמורפוזה – אם עד שלב זה ידעו המטפל והמטופל את אשר לפניהם ולו במידה מסוימת, הרי שבשלב זה עלינו לוותר על כל ידיעה ולהמשיך ללא נודע. אנו מוותרים על תודעת היום שלנו בה העולם מצטייר בטוח וברור וצועדים לתודעת הלילה בה מתכסים הדברים שאנו מכירים בעלטה. האם ייוולד דבר מה חדש, האם יזרחו ירח וכוכבים במקום בו לא היינו משערים את קיומם באותה תודעת יום?. זוהי השאלה של שלב זה. 
שלב זה מהדהד, לכן, למול השלב השני: ההתקטבות של אור וחושך.
בד"כ אין אנו מגיעים עם כל אדם לשלב זה ומסתפקים במטמורפוזות קטנות במשך העבודה: וויתורים על היפה והאהוב. זהו שלב שאינו נהיר לאדם בתקופה החמישית אך כאשר צועדים לתוכו – הרווח הוא גדול. 
 
פרי – סיום התהליך. אין זה שלב ציורי אלא סיכום: מה למדנו, מה לקחנו, מה נולד והוא חדש. את הזרע הזה אנו לוקחים לציור הבא, ולחיינו.

מעוניינים להרשם לתוכנית הכשרה ליועצים ביוגרפיים?
מלאו את הפרטים ואחד היועצים שלנו יחזור אליכם.
כן, אני רוצה להמשיך להיות בקשר!
תודה על פניתכם
ההודעה התקבלה במערכת,
נציג שלנו יחזור אליכם בקרוב.
בית ספר ליועצים ביוגרפיים
ביה"ס לייעוץ ביוגרפי נוסד ב-1998 ע"י דני אמן. הוא פועל כיום בירושלים ובקיבוץ עינת ומציע תוכנית הכשרה תלת שנתית ליועצים ביוגרפיים. בנוסף הוא מציע לעיתים קורסים וסדנאות שונות.
ביה"ס ליועצים ביוגרפיים בישראל שם לו למטרה לתרום לבנית התשתית של תרפיה רוחנית אנתרופוסופית אשר הולכת ומתהווה בזמננו כביטוי לישות העמוקה ביותר של רוח הזמן, אשר מבשרת מרפא למכאובי הנפש העמוקים ביותר של האדם. ביה"ס הכשיר חמישה  מחזורים של יועצים אשר רבים מהם עוסקים באופן פעיל בייעוץ ביוגרפי ופונה עכשיו להכשרת המחזור השישי.